שני קהלי היעד שלי ברובם באים מרקע של משחקי מחשב / שירות צבאי ומשם מגיעה החיבה הראשונית לעולם ה’מבצעיות’.

קהל היעד הראשוני שלי הוא שחקני איירסופט חדשים, הם חדשים לגמריי למשחק ולמגרש בפרט, הם מגיעים למגרש שמוצף בשחקנים וותיקים שנראים ומשחקים מקצועי. השחקנים החדשים מתקשים בהתמצאות במגרש ובהבנת המשחק והכללים. הרבה פעמים הם לא חוזרים לשחק אחרי הפעם הראשונה מהסיבות האלה.

קהל היעד המשני שלי הוא שחקני איירסופט וותיקים. הם מגיעים למגרש הקבוע שלהם שהם כבר מכירים מעולה. הם אוהבים להתלבש בהתאם למשחק ולהיכנס לאווירה. אבל הם סובלים מדלות של שחקנים שרוצים להישאר לשחק יותר מפעם אחת. מה שגורם לספורט שהם אוהבים להיות דל. השחקנים הוותיקים תמיד מחפשים איך לחדש ולעשות את המשחק יותר מעניין. וגם הם לפעמים מגיעים למגרש חדש שאותו הם לא מכירים.

קהל היעד של המותג הוא “דור ההורים החדשים” גברים ונשים בגילאים 27-36 מישראל,  עובדים במשרה מלאה, מנהלים משפחה, וצריכים לתחזק דירה. יש להם המון נותני שירות שהם מסתמכים עליהם ולפחות פעם בחודש הם נאלצים ליצור קשר עם ספק השירות.

קהל היעד – לקוחות עיקרי
מגדר: נקבה גיל: 40-50
מיקום גאוגרפי: איזור פתח תקווה והסביבה (אם המושבות)
עיסוק: עבודה וילדים
הכנסה: ממוצע פלוס (15K)

קהל היעד של המותג הוא צעירים מרחבי הארץ בגילאים 20-26 שאוהבים מוזיקה, מחפשים להכיר אנשים טובים ורוצים להתרענן מהשגרה השוחקת. הם נמצאים בתקופת ה”חיפוש העצמי” המלחיצה שבאה שנייה אחרי הצבא, הם עסוקים בללמוד, לעבוד והלהתנסות בדברים חדשים בשביל למצוא מה הם אוהבים. הם רוצים להשתחרר קצת מהשגרה ולהכיר אנשים חדשים ב’וייב’ דומה.

אוכלוסיית בעלי המוגבליות סובלות מקשיים רבים, הם לא יכולים להסתדר בסביבה שלא מונגשת אליהם, ובאופן כללי הם מקבלים יחס מקפח וחוסר התחשבות מצד הקהילה הכוללת, הם לא משולבים בחברה ומרגישים לא שייכים/קיימים, מה שפוגע בסופו של דבר בכולנו. מוגבלות כזאת או אחרת יכולה להופיע מלידה או במהלך החיים, לכן חלק גדול מהאנשים הלוקים בנכות במהלך החיים לא מוכנים להודות בנכות שלהם, מה שיוצר מצב גרוע יותר של הזנחה.

קהל היעד שלי הוא צעירים בגילאים 21-27 מישראל, שרוצים להתלבש בסטייל בלי להתאמץ, במחיר נוח יותר ולהפסיק לקנות בגדים שהם לא ישתמשו בהם בסוף. הם אוהבים תרבות רחוב גם אם הם לא בהכרח לוקחים בה חלק, אוהבים להתלבש מיוחד ולהתבלט, הם לוקחים הרבה מההשראה שלהם מסלבריטאים ומהרשתות החברתיות. הם מודעים לפגיעה באיכות הסביבה של תעשיית הביגוד והם מרגישים רע כשהם קונים סתם בגד שלא נלבש אף פעם. הם בגילאים של אחרי צבא, הם עובדים בשביל לממש חלומות כמו לימודים או טיול ואין להם כסף להתפרע עם האהבה לביגוד.